מה זה טלפון DECT?

מה זה DECT

DECT הוא תקן אירופי לטלפונים אלחוטיים, שנולד בסוף שנות השמונים ונעשה נפוץ בשנות התשעים. אם היה לכם בבית טלפון אלחוטי עם בסיס ושפופרת — כמעט בוודאות הוא עבד ב-DECT. התקן מגדיר איך השפופרת מדברת עם הבסיס: באיזה תדר, איך מצפינים, ואיך עוברים מבסיס לבסיס.

בעולם העסקי, DECT קיבל גרסה מתקדמת יותר. תחנת הבסיס לא מתחברת לשקע טלפון בקיר אלא לכבל רשת, ונרשמת למרכזייה בענן כמו טלפון IP. השפופרות מתחברות אליה באוויר, וכל אחת מהן היא שלוחה עם מספר, שם ותא קולי משלה.

איך זה עובד

1. תחנת הבסיס מחוברת בכבל רשת למתג או לראוטר. לעתים קרובות היא מקבלת חשמל מאותו כבל (PoE), כך שאין צורך בשקע חשמל לידה.
2. הבסיס נרשם למרכזייה בשם כל השפופרות שלו — לכל שפופרת שם משתמש וסיסמה נפרדים.
3. השפופרות מתחברות לבסיס באוויר. הן צריכות רק מטען, ואפשר לשים אותו בכל מקום.
4. כשמגיעה שיחה לשלוחה של שפופרת, המרכזייה שולחת אותה לבסיס, והבסיס מצלצל בשפופרת — איפה שהיא נמצאת.

במבנה גדול מוסיפים עוד תחנות בסיס או מגברים (Repeaters). השפופרת עוברת מאחת לשנייה תוך כדי שיחה, בלי ניתוק — ממש כמו טלפון נייד שעובר בין אנטנות. היכולת הזו נקראת Handover.

למה לא פשוט Wi-Fi

יש גם טלפונים שעובדים על הרשת האלחוטית הרגילה, ויש אפשרות לענות מאפליקציה בנייד. אז למה בכלל DECT?

• תדר נפרד לקול. DECT עובד בתדר משלו, שמיועד לטלפונים בלבד. הוא לא מתחרה עם המחשבים, הטלפונים הניידים והמצלמות על ה-Wi-Fi, ולכן השיחה לא נקטעת כשמישהו מוריד קובץ גדול.
• סוללה ארוכה. שפופרת DECT מחזיקה בדרך כלל ימים בהמתנה. טלפון Wi-Fi או נייד עם אפליקציה נגמר מהר יותר.
• טווח ועמידות. בסיס אחד מכסה בדרך כלל עשרות מטרים בתוך מבנה, ויותר בשטח פתוח. קירות בטון עבים ומתכת מקצרים את הטווח.
• פשטות. שפופרת עם מקשים, בלי מסך מגע, בלי התראות ובלי אפליקציות. מתאים גם למי שלא אוהב טכנולוגיה.

איפה זה מתאים

• מחסן ומפעל — העובד בין המדפים, והשיחה מגיעה אליו בלי לרוץ לשולחן.
• אולם אירועים ומטבח — מנהל המשמרת זמין בכל רגע.
• בית כנסת — הגבאי או השמש עונים מכל מקום במבנה.
• ישיבה ופנימייה — משגיח שמסתובב בין הבניינים, אם בית, אב בית.
• משרד פתוח — מי שקם מהשולחן לחדר ישיבות לוקח את השפופרת איתו.
• מרפאה וגן — הצוות זז כל הזמן בין חדרים.

דוגמה: אב בית בישיבה גדולה מקבל שיחות מהמטבח, מהמשרד ומהספקים. עם שפופרת DECT על החגורה הוא עונה באותה שלוחה מכל מקום בקמפוס, ואם הוא בשיחה — השיחה הבאה עוברת לתא קולי או לנייד שלו.

תכנון כיסוי במבנה

הטעות הנפוצה ביותר היא להניח שבסיס אחד יכסה הכול. בבית פרטי זה נכון, במבנה של שלוש קומות עם קירות בטון — לא.

• ממקמים את הבסיס במרכז, ולא בארון התקשורת בפינה. אם צריך, מושכים כבל רשת אחד למקום טוב יותר.
• עוברים במבנה עם שפופרת ובודקים את האיכות בכל חדר, במדרגות ובחצר. בשפופרות רבות מוצגת עוצמת הקליטה.
• מוסיפים בסיס או מגבר באזורים חלשים: מרתף, קומה עליונה, מבנה נפרד.
• שמים לב לחומרים. מקררים, ארונות מתכת ומעליות חוסמים את האות.

יתרונות ומגבלות

מחוץ למבנה — ברחוב, בבית, בנסיעה — DECT לא עוזר. לשם כך יש אפליקציה בנייד או שלוחת סים. ואפשר לשלב: אותה שלוחה יכולה לצלצל גם בשפופרת DECT וגם בנייד.

טעויות נפוצות ומה לבדוק

• שפופרת אחת לכמה אנשים. זה נוח ביום הראשון ומבלבל אחר כך: אי אפשר לדעת מי ענה, ותא הקולי משותף. עדיף שפופרת ושלוחה לכל אחד.
• מטען במקום לא נגיש. שפופרת שלא חוזרת למטען נגמרת באמצע היום. שימו מטען במקום שעוברים בו.
• בסיס בתוך ארון מתכת. ארון התקשורת הוא המקום הגרוע ביותר לבסיס — המתכת חוסמת את האות.
• שכחו את החצר. אם העובד יוצא לחניה או למחסן בחוץ, צריך לבדוק שם את הקליטה.
• אין יעד כשלא עונים. מי שמסתובב במבנה לא תמיד שומע. כדאי להגדיר מה קורה אחרי כמה צלצולים — תא קולי, נייד או שלוחה אחרת.

DECT, Wi-Fi או אפליקציה

תכנון כיסוי לעומק: מספרים וכללי אצבע

הטווח שכתוב על הקופסה — לעתים מאות מטרים — נמדד בשטח פתוח, בקו ראייה. בתוך מבנה המספרים שונים לגמרי, ואלה סדרי הגודל שאפשר לתכנן לפיהם (ידע כללי, שמשתנה לפי הדגם והבניין):

• קומה אחת, קירות גבס: בסיס אחד מכסה בדרך כלל כמה עשרות מטרים לכל כיוון — משרד רגיל בשלמותו.
• קירות בטון או בלוקים: כל קיר "אוכל" חלק ניכר מהאות. אחרי שניים-שלושה קירות כאלה הקליטה כבר גבולית.
• בין קומות: הבסיס מכסה את הקומה שלו וחלקית את הקומה שמעל ומתחת. תקרת בטון עבה יכולה לחסום כמעט לגמרי, ולכן במבנה של ארבע קומות מתכננים לפחות בסיס לכל שתי קומות.
• מתכת וזכוכית מצופה: מדפי מתכת במחסן, מקררים תעשייתיים במטבח, ארונות חשמל וחלונות עם ציפוי חוסמים או מחזירים את האות. מאחוריהם נוצרים "חורים" בכיסוי גם במרחק קצר מהבסיס.

מגבר או בסיס נוסף? מגבר (Repeater) הוא קופסה שמקבלת את האות מהבסיס ומשדרת אותו הלאה, בלי כבל רשת — צריך רק שקע חשמל. הוא זול ופשוט, אבל יש לו שני מחירים: הוא חולק את הקיבולת של הבסיס שמאחוריו (לא מוסיף שיחות במקביל), ובדרך כלל אפשר לשרשר רק מגבר אחד או שניים לפני שהאיכות יורדת. בסיס נוסף דורש כבל רשת, אבל מוסיף גם כיסוי וגם קיבולת. כלל אצבע: מגבר לפינה חלשה אחת; בסיס נוסף לקומה או לאגף שלמים.

קיבולת. לבסיס יכולות להירשם עשרות שפופרות, אבל מספר השיחות בו-זמנית דרך בסיס אחד מוגבל — בדרך כלל לכמה שיחות עד כעשר, לפי הדגם. במוסד שבו עשרים אנשי צוות מדברים באותו זמן, מתכננים כמה בסיסים גם אם הכיסוי מספיק.

מערכת רב-תאית. כשיש כמה בסיסים, חשוב שהם יהיו מסונכרנים זה עם זה, כדי שהשפופרת תעבור ביניהם באמצע שיחה בלי ניתוק. בסיסים בודדים שכל אחד עובד לבד לא נותנים את זה: השפופרת "שייכת" לבסיס אחד, ומחוץ לטווח שלו היא פשוט מנותקת.

סקר לפני קנייה. בשפופרות רבות יש מצב סקר שמציג את עוצמת האות במספרים. עוברים עם שפופרת אחת ובסיס זמני בכל המבנה, כולל חדרי מדרגות, מחסן, מקלט וחצר, ומסמנים על תוכנית הבניין איפה חלש. רק אז מחליטים כמה בסיסים ואיפה.

שלוש דוגמאות תכנון

מחסן של 2,000 מ"ר עם מדפי מתכת. בסיס אחד בתקרה במרכז המחסן מכסה על הנייר את הכול, אבל המדפים יוצרים שורות ארוכות של "צל". בפועל מתכננים שני בסיסים מסונכרנים בשני קצוות המחסן, בגובה, מעל המדפים, ועוד מגבר קטן במשרד המחסן שמופרד בקיר בלוקים. שלוש שפופרות לצוות, ואחת במטען ליד דלת ההעמסה. שלוחה של המחסן נכנסת לקבוצת חיוג: קודם השפופרות, ואם אף אחד לא ענה אחרי חצי דקה — המשרד הראשי.

אולם אירועים עם מטבח ומרתף. שלוש סביבות שונות: אולם גדול ופתוח (קל), מטבח עם מקררים ומכסי נירוסטה (קשה), ומרתף אחסון מתחת לבטון (בלתי אפשרי מהאולם). בסיס אחד באולם, בסיס שני בכניסה למטבח, ומגבר בירידה למרתף. מנהל האירוע, השף ואיש התחזוקה — שפופרת לכל אחד. ביום שאין אירוע, השלוחות האלה לא מצלצלות בכלל: ניתוב לפי שעות מעביר את השיחות למשרד.

בניין ישיבה: ארבע קומות ופנימייה בבניין סמוך. משגיח, אב בית ומזכיר — שלושתם בתנועה כל היום. בבניין הראשי מספיקים שני בסיסים מסונכרנים (קומה ראשונה ושלישית). הבניין הסמוך הוא הבעיה: אות DECT לא אוהב לחצות חצר ושני קירות חיצוניים. במקום מגבר "על הגבול", מושכים כבל רשת אחד לבניין הפנימייה ומציבים שם בסיס שלישי, מסונכרן עם השניים. התוצאה: המשגיח יוצא מבית המדרש, חוצה את החצר ונכנס לפנימייה — והשיחה עם ההורה ממשיכה. ובלילה, שיחה למשגיח שלא נענתה עוברת לנייד שלו, לא לתא קולי.

DECT, טלפון Wi-Fi או שלוחת סים

בפועל, הרבה מוסדות משלבים: DECT לאנשי הצוות שבתוך הבניין, ושלוחת סים למנהל שנמצא חצי יום בדרכים. שניהם שלוחות רגילות באותה מרכזייה, ואפשר לשים אותן באותה קבוצת חיוג.

כשמשהו לא עובד: תסמין, סיבה, פתרון

תכנון כיסוי לעומק: מספרים וכללי אצבע

הטווח שכתוב על הקופסה — לעתים מאות מטרים — נמדד בשטח פתוח, בקו ראייה. בתוך מבנה המספרים שונים לגמרי, ואלה סדרי הגודל שאפשר לתכנן לפיהם (ידע כללי, שמשתנה לפי הדגם והבניין):

• קומה אחת, קירות גבס: בסיס אחד מכסה בדרך כלל כמה עשרות מטרים לכל כיוון — משרד רגיל בשלמותו.
• קירות בטון או בלוקים: כל קיר "אוכל" חלק ניכר מהאות. אחרי שניים-שלושה קירות כאלה הקליטה כבר גבולית.
• בין קומות: הבסיס מכסה את הקומה שלו וחלקית את הקומה שמעל ומתחת. תקרת בטון עבה יכולה לחסום כמעט לגמרי, ולכן במבנה של ארבע קומות מתכננים לפחות בסיס לכל שתי קומות.
• מתכת וזכוכית מצופה: מדפי מתכת במחסן, מקררים תעשייתיים במטבח, ארונות חשמל וחלונות עם ציפוי חוסמים או מחזירים את האות. מאחוריהם נוצרים "חורים" בכיסוי גם במרחק קצר מהבסיס.

מגבר או בסיס נוסף? מגבר (Repeater) הוא קופסה שמקבלת את האות מהבסיס ומשדרת אותו הלאה, בלי כבל רשת — צריך רק שקע חשמל. הוא זול ופשוט, אבל יש לו שני מחירים: הוא חולק את הקיבולת של הבסיס שמאחוריו (לא מוסיף שיחות במקביל), ובדרך כלל אפשר לשרשר רק מגבר אחד או שניים לפני שהאיכות יורדת. בסיס נוסף דורש כבל רשת, אבל מוסיף גם כיסוי וגם קיבולת. כלל אצבע: מגבר לפינה חלשה אחת; בסיס נוסף לקומה או לאגף שלמים.

קיבולת. לבסיס יכולות להירשם עשרות שפופרות, אבל מספר השיחות בו-זמנית דרך בסיס אחד מוגבל — בדרך כלל לכמה שיחות עד כעשר, לפי הדגם. במוסד שבו עשרים אנשי צוות מדברים באותו זמן, מתכננים כמה בסיסים גם אם הכיסוי מספיק.

מערכת רב-תאית. כשיש כמה בסיסים, חשוב שהם יהיו מסונכרנים זה עם זה, כדי שהשפופרת תעבור ביניהם באמצע שיחה בלי ניתוק. בסיסים בודדים שכל אחד עובד לבד לא נותנים את זה: השפופרת "שייכת" לבסיס אחד, ומחוץ לטווח שלו היא פשוט מנותקת.

סקר לפני קנייה. בשפופרות רבות יש מצב סקר שמציג את עוצמת האות במספרים. עוברים עם שפופרת אחת ובסיס זמני בכל המבנה, כולל חדרי מדרגות, מחסן, מקלט וחצר, ומסמנים על תוכנית הבניין איפה חלש. רק אז מחליטים כמה בסיסים ואיפה.

שלוש דוגמאות תכנון

מחסן של 2,000 מ"ר עם מדפי מתכת. בסיס אחד בתקרה במרכז המחסן מכסה על הנייר את הכול, אבל המדפים יוצרים שורות ארוכות של "צל". בפועל מתכננים שני בסיסים מסונכרנים בשני קצוות המחסן, בגובה, מעל המדפים, ועוד מגבר קטן במשרד המחסן שמופרד בקיר בלוקים. שלוש שפופרות לצוות, ואחת במטען ליד דלת ההעמסה. שלוחה של המחסן נכנסת לקבוצת חיוג: קודם השפופרות, ואם אף אחד לא ענה אחרי חצי דקה — המשרד הראשי.

אולם אירועים עם מטבח ומרתף. שלוש סביבות שונות: אולם גדול ופתוח (קל), מטבח עם מקררים ומכסי נירוסטה (קשה), ומרתף אחסון מתחת לבטון (בלתי אפשרי מהאולם). בסיס אחד באולם, בסיס שני בכניסה למטבח, ומגבר בירידה למרתף. מנהל האירוע, השף ואיש התחזוקה — שפופרת לכל אחד. ביום שאין אירוע, השלוחות האלה לא מצלצלות בכלל: ניתוב לפי שעות מעביר את השיחות למשרד.

בניין ישיבה: ארבע קומות ופנימייה בבניין סמוך. משגיח, אב בית ומזכיר — שלושתם בתנועה כל היום. בבניין הראשי מספיקים שני בסיסים מסונכרנים (קומה ראשונה ושלישית). הבניין הסמוך הוא הבעיה: אות DECT לא אוהב לחצות חצר ושני קירות חיצוניים. במקום מגבר "על הגבול", מושכים כבל רשת אחד לבניין הפנימייה ומציבים שם בסיס שלישי, מסונכרן עם השניים. התוצאה: המשגיח יוצא מבית המדרש, חוצה את החצר ונכנס לפנימייה — והשיחה עם ההורה ממשיכה. ובלילה, שיחה למשגיח שלא נענתה עוברת לנייד שלו, לא לתא קולי.

DECT, טלפון Wi-Fi או שלוחת סים

בפועל, הרבה מוסדות משלבים: DECT לאנשי הצוות שבתוך הבניין, ושלוחת סים למנהל שנמצא חצי יום בדרכים. שניהם שלוחות רגילות באותה מרכזייה, ואפשר לשים אותן באותה קבוצת חיוג.

כשמשהו לא עובד: תסמין, סיבה, פתרון